הדר נ' חב' קשר רנט א קאר בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה לתשלום סך של 2982 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכבם של התובעים.

העובדות וטענות הצדדים בתמצית:

ביום 31.7.2010 נפגע רכבם של התובעים עת נהגה התובעת ברכב ויצאה מחניון פרטי של בי"ח רמב"ם (להלן:"החניון הפרטי") בנסיעה ישירה בכביש ואז רכב פרטי שכור שהיה נהוג בידי הנתבע 2 יצא מהחניון הציבורי של בי"ח רמב"מ ופנה שמאלה ואז רכב התובעים נפגע בחלקו השמאלי קדמי הכל כפי שתואר בחוות הדעת של השמאי מטעם התובעים.

התובעים הגישו תביעה זו נגד הנהג של הרכב והבעלים שלו וטענו כי האחריות בגין אירוע התאונה רובצת על הנתבע 2 מאחר ונהג ברכבו ברשלנות.

הנתבעת 1 טענה בכתב הגנתה כי הפגיעה נגרמה מאחר והתובעת יצאה מהחניון הפרטי וסטתה אל כיוון נסיעתו של הנתבע 2 והיא זו שגרמה לתאונה. בדיון בפניי ולאחר שנשאל נציג הנתבעת 1 למה נטענה הטענה הוא שינה את הגרסה וטען כי הדבר נרשם בטעות וכי הכוונה היא כניסה לחניון ולא יציאה ממנו. שתי הגרסאות אינן משתלבות עם החומר שהוצג בפניי כפי שינומק להלן.

הנתבע 2 טען בכתב הגנתו כי הוא נעמד בפס ההאטה ואז רכב התובעים נסע לכיוונו חצה אותו ושיפשף את רכבו בצד הטמפון שלו בצד ימין והכנף, הוא מוסיף כי הנזק שנגרם לרכב התובעים הינו קל ולראיה רכבו לא נפגע בצורה משמעותית.

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מהעדויות שפניי ומהחומר המצוי בתיק הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל וכי האחריות לגרימת התאונה רובצת על הנתבעים;

ראשית, עיון בתמונות שהוצגו בפניי (ת/1) וגם עדות הנתבע 2 בפניי מעלה כי ביציאה מהחניון הציבורי ממנו יצא הנתבע 2 קיים תמרור ב-36 של מתן זכות קדימה. תמרור כזה משמעותו כי על הנוסע היוצא מהחניון מוטלת חובת זהירות מוגברת והיה עליו לבדוק את תנאי הכביש היטב בטרם יתפרץ שמאלה. התמרור יוצר חזקת אחריות על הנתבע 2.

שנית, עדותה של התובעת בפניי הייתה אמינה, עקבית ומשתלבת יותר עם תנאי המקום כפי שתוארו בידי הצדדים וכפי שהוצגו בתמונות (ת/1), הנתבעת יצאה מתחומי בית החולים מהשער החשמלי בנסיעה איטית מאד( לא ניתן לצאת במהירות עקב העצירה לפני השער) ולראיה קיים במקום שער חשמלי אשר נפתח ונסגר באיטיות וגורם לרכבים לנסוע באיטיות מרובה, היא המשיכה בנסיעה ישירה ואיטית ומכיוון שהיציאה מהחניון הציבורי הינה ישר אחרי השער החשמלי, לא הייתה יכולה התובעת לנסוע במהירות גבוה אלא ממש בגלישה איטית.

שלישית, גרסת הנתבעים התגלתה כלא אמינה וסותרת את הגרסה שהוצגה בכתב ההגנה, בעדותו הוא אומר כי יצא מהחניון, עבר את פס ההאטה והמשיך בנסיעה איטית ואילו הנתבעת היא זו שנסעה במהירות, דבר אשר סותר את גרסתו בכתב ההגנה שבה נטען כי הוא עמד על פס ההאטה! סתירה כה משמעותית זו מחלישה את האמון שביהמ"ש יכול לתת בגרסת הנתבעים ואף תורמת היא ומהווה חיזוק גרסת התובעים ולעדות התובעת. גרסה זו גם סותרת את כתב ההגנה מטעם נתבעת מס' 1 לפיה התובעת סטתה לכיוון הנתבע מס' 2.

רביעית, מוקד וכפי שתואר בידי השמאי מטעם התובעים תומך בגרסת התובעים, הנזק המתואר הינו בצד הקדמי שמאלי של הרכב והפגוש הקדמי, נזקים אשר מתיישבים עם אופי הפגיעה ומיקומה.

לאור המורם אני קובע כי התאונה נגרמה באשמת הנתבעים.

הנזק כפי שתואר בידי השמאי מתקבל על ידי באשר הוא מתיישב עם נסיבות אירוע התאונה, ולא הובאה כל עדות ו/או ראיה אשר סותרת את קביעת השמאי שהינה מקצועית ועל כן הנזק שנקבע בידי השמאי מתקבל כנזק הישיר שנגרם לרכב התובעים.

אשם תורם האומנם?

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין זה מצאתי כי נסיבות תיק זה מלמדות שכל האחריות נופלת על שכמו של הנתבע מס' 2 ואין להטיל אשם תורם על התובעת. התובעת יצאה מבית החולים במהירות איטית, הנתבע נדרש לתת זכות קדימה, והתובעת המשיכה בנסיעה בכיוון ולא נפל כל רבב בנהיגתה.

סוף דבר,

אני מורה לנתבעים לשלם לתובעים סך של 2344 ₪ נזק ישיר ע"פ דו"ח השמאי בנוסף לסך של 638 ₪ עבור שכ"ט השמאי וסך של 700 ₪ הוצאות משפט ואגרה.

הסכומים הנ"ל ישולמו לתובעים תוך 30 יום מהיום ויישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד למועד התשלום בפועל.